מאמרים
תקציר. מאמר זה חוקר לראשונה את המעורבות של חברות הביטוח בישראל בשלוש רפורמות שבוצעו במערכת הפנסיה בשנים 1986 – 2004 ואשר הובילו לפיננסיאליזציה של הפנסיה, כלומר לתיעול הון פנסיוני להשקעות בשוק ההון ולהפיכת חברות הביטוח, שהן גוף פיננסי מונע רווח, לגוף המרכזי המנהל את הקרנות. המאמר, המתבסס על כלים של מחקר היסטורי, מוצא כי חברות הביטוח פעלו באופן אסטרטגי בשתיים מהרפורמות שנחקרו וכי היה להן תפקיד מרכזי בפתיחת מערכת הפנסיה לקרנות לא הסתדרותיות. עם זאת, בניגוד להנחות בספרות, חברות הביטוח התנגדו לפיננסיאליזציה במשך תקופה ממושכת, ורק כשזו הפכה לעובדה הסתגלו אליה והחלו לפעול להעמקתה. ממצאי המחקר מדגישים גם את מרכזיות היחסים בין המדינה לסקטור הפיננסי. בשונה מהסברים ממוקדי שוק והסברים ממוקדי מדינה, המייחסים את הפיננסיאליזציה לאינטרסים ולפעולות של אחד הצדדים, מחקר זה מדגיש את מרכזיותם של יחסי המאבק ושיתוף הפעולה בין המדינה לסקטור הפיננסי בהתפתחות הפיננסיאליזציה ובעיצוב תצורתה.
מילות מפתח: רפורמות בפנסיה, פיננסיאליזציה, חברות ביטוח, שחקני מדיניות
גבריות, צבא וחברה: ההיסטוריה המושתקת של אלימות מינית בגברים בישראל
תקציר. פגיעות מיניות המכוונות כלפי גברים נכחו לאורך ההיסטוריה האנושית בתרבויות שונות, אך מדובר בתופעה מושתקת שהשיח הציבורי והאקדמי עליה חדש יחסית. עיקר המחקר והשיח העולמי על הנושא החלו בשנות התשעים. בישראל, מחקר וכתיבה מקצועית העוסקים בגברים כקורבנות תקיפה מינית מופיעים פה ושם בשנים האחרונות, אך עודם נדירים. הבנה של ממדי התופעה ומאפייניה, והבנת היחס הציבורי כלפיה, מחייבות התייחסות לסביבה החברתית־ תרבותית שבתוכה היא מתרחשת. מאמר זה בוחן את תופעת הפגיעות המיניות המכוונות כלפי גברים בהקשר המקומי ולאורך ההיסטוריה של מדינת ישראל, בניסיון להבין את היחס הציבורי כלפי התופעה לאור ההקשר החברתי־תרבותי — במעגל המגדרי, הצבאי והלאומי. המאמר מציג סקירה נרטיבית סמי־שיטתית המתבססת על שלושה סוגי מקורות: מן האקדמיה, מן העיתונות, ופרסומי איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי פגיעה מינית. על בסיס הסקירה נעשה ניתוח היסטורי שנחלק לשלוש תקופות מובחנות. לבסוף מוצעים שלושה כיווני פעולה שעשויים לתרום למניעה ולצמצום התופעה, לקידום ענישה הולמת לתוקפים ולהכרה בקורבנות. מילות מפתח: החברה הישראלית, פגיעות מיניות, גבריות, מגדר, מיליטריזם, סקירה היסטורית
“אני הכי גבר בתכנון משפחה״: קשירת צינור הזרע וגבריות בישראל
תקציר. וסקטומי (ניתוח קשירת צינור הזרע), אחד מאמצעי המניעה המועטים המיועדים לגברים, יכול לקדם תיקון של חלק מאי־השוויון המגדרי של נטל הפריון, אך בישראל הוא אינו מוכר כמעט. מחקר זה הוא הראשון שבוחן את התופעה בישראל ואת חוויות החיים של גברים שעברו את הניתוח, באמצעות 15 ראיונות עומק חצי־מובנים ומתוך הישענות על מתודולוגיה פמיניסטית. מן הממצאים עולה כי גברים בישראל שבוחרים לעבור את ההליך לקשירת צינור הזרע נתונים לביקורת שעניינה חשד בגבריותם ואיוּם החרטה על ביצוע ההליך. ביקורת זו מגלה שגם הגוף הגברי הוא זירה ממושטרת המפוקחת על ידי השיח מעודד הילודה. בתשובה לביקורת, משתתפי המחקר מצדיקים את בחירתם באמצעִי מניעה זה באמצעות הישענות על ערכים המזוהים עם גבריות, כגון רציונליות ואינדיווידואליות, כך שביצוע קשירת צינור הזרע יכול גם להישען על תפיסות מגדריות מסורתיות.
מילות מפתח: וסקטומי, גבריות, אמצעי מניעה, פרו־נטליזם, מגדר
בין מרכז לפריפריה: פערים בשביעות רצון מטופלים בדבר יישום חוק זכויות החולה, התשנ״ו־1996
תקציר. ישראל מחויבת, מכוח חוק זכויות החולה, התשנ“ו־1996, לספק שירותי בריאות מכבדים ואיכותיים לתושביה. אולם למרות מטרת המחוקק, לא ברור אם זכויות משפטיות מיושמות באופן שווה לכלל התושבים. מחקר זה בוחן כיצד מטופלים תופסים את מידת ההגנה על זכויותיהם הרפואיות במהלך האשפוז ובודק אם קיימים פערים בין שביעות הרצון של מטופלים המאושפזים במרכז לזו של מטופלים המאושפזים בפריפריה. מהממצאים עולה כי ברוב נגזרות החוק, מטופלים רבים סבורים כי זכויותיהם הרפואיות נשמרו חלקית. הממצאים אף מצביעים על פערים ניכרים בין המרכז לפריפריה בשביעות הרצון של מטופלים; מטופלים בבתי חולים במרכז סבורים כי זכויותיהם הרפואיות נשמרות במידה רבה יותר מאשר מטופלים בפריפריה. המחקר אף מראה כי ייתכן שפערים אלו קשורים לציפיות ולתודעה המשפטית של המטופלים, שיכולות להשתנות לפי זהות תרבותית, דתית, לאומית ומגדרית. הדיון בממצאים נערך לאור הספרות העוסקת בפערים בשביעות רצון של מטופלים, בתודעה משפטית ובהקצאת משאבי בריאות, תקציבים וכוח אדם.
מילות מפתח: חוק זכויות החולה, שביעות רצון מטופלים, תודעה משפטית, פערים בבריאות, מרכז-פריפריה
פסטיבלי אינדי בישראל: לקראת חשיבה אחרת על המרחב הקוסמופוליטי
תקציר. המאמר מציע ניתוח אתנוגרפי של סצנת המוזיקה העצמאית בישראל, ובמיוחד של שני פסטיבלים בולטים — אינדינגב ויערות מנשה. פסטיבלים אלו ומארגניהם מתוארים לא פעם כחלוצים, ופעולתם מתכתבת בבירור עם אתוסים לאומיים. במקביל, אותם מארגנים — כמו שחקנים נוספים בסצנה — הם חלק מרשת חברתית ומקצועית שנפרשת מעבר לגבולות הארץ, ושגרת עבודתם כרוכה בתנועה מתמדת בין מקומות שונים בעולם. במציאות זו, החוויה הגלובלית וההקשרים הלאומיים שלובים זה בזה כמכלול הוליסטי. בניגוד לפסטיבלים המקדשים ערכים של לאומיות או בינלאומיות, שמעוגנים בתפיסה בינרית ביחס למקום, הפסטיבלים המוצגים כאן כורכים זו בזו קטגוריות של מרחב וסגנון כעניין שבשגרה. קטגוריות אלו, כפי שחווים אותן המארגנים, אינן נתפסות עוד כמקטעים בדידים אלא כממדים המשכיים המכילים זה את זה. את התנועה הפיזית והתודעתית שעושים יצרני האינדי בין המקום לעולם אנו מדמים לתנועה המעגלית על פני טבעת מוביוס, תנועה המוליכה מן החוץ אל הפנים וחוזר חלילה תוך שהיא מתנהלת כל העת על מישור אחד ללא חוויה של חציית גבול.
מילות מפתח: קוסומופוליטיות, אינדי, מרחב, פסטיבלים, גלובליזציה
וַתַּכִּירֵנוּ לַעֲמֹד לְפָנֶיךָ: אתנוגרפיה של ריטואלים לציון הימים הנוראים בקהילה רפורמית
תקציר. קהילות דתיות בנות זמננו מחשבות מסלול מחדש: מגדירות את גבולות הכניסה אליהן והיציאה מהן, מתמודדות עם התרחשויות תרבותיות אוניברסליות, מגיבות ליחסי כוח מקומיים ומבקשות לספק לחבריהן מענים זהותיים משתנים, למשל הכרה בגיוון מגדרי. בישראל, היהדות הרפורמית מהווה כר פורה לבחינת הממשק בין דתיות לליברליות, לנוכח העובדה שמדובר בקהילה לא אורתודוקסית שחורתת על דגלה את ערך השוויון המגדרי. מאמר זה, המבוסס על ניתוח אתנוגרפי של שני מעמדים לציון הימים הנוראים — תשליך ותפילת כל נדרי — בוחן כיצד נשים ולהט“ב מבצעים ומפרשים את הריטואלים הללו בקהילה הרפורמית. לטענתי, השתתפותם מגלמת בחירה פוליטית לסימון זהויות מגדריות ומיניות ולכינון פוליטיקה פמיניסטית קווירית במרחב הטקסי היהודי. הנוכחות של רבה לסבית ויצירת תפילות ומחוות טקסיות חדשות מייצרות מגוון רחב של פרשנויות מגדריות, דתיות ופוליטיות לריטואל, המערערות נורמות ודפוסים הטרונורמטיביים. הקהילה הרפורמית מתהווה כך כסוכנות של התנגדות מול תופעות הדרה לא רק על רקע דתי ליברלי, אלא גם על רקע מגדרי ומיני בזירה הדתית בפרט ובמרחב הציבורי בכלל.
מילות מפתח: אתנוגרפיה, חגי ישראל, הקהילה הרפורמית, ריטואלים, להט“ב, מגדר
מסה
המקורות וההקשרים הגלובליים של המשבר הישראלי בן זמננו
תקציר. תחילת המאה העשרים ואחת יצרה גל עוצמתי של זעזועים גיאופוליטיים, כלכליים, אקולוגיים וסביבתיים. היא הביאה עימה עידן חדש של תחרות גיאופוליטית, ערערה את המזרח התיכון, יצרה מתחים באיחוד האירופי, חשפה קווי שבר פוליטיים ישנים בכמה מארצות המערב ויצרה איומים סביבתיים. אלה בתורם הולידו מחאות והפגנות המוניות, מנהיגים ותנועות פופוליסטיות ומהומות סטודנטים, בעיקר בארצות הברית, בקנה מידה שלא נראה מאז סוף שנות השישים. את סדרת המשברים שחווה ישראל בשנים האחרונות, בעיקר סביב המהפכה המשטרית ומתקפת החמאס בשבעה באוקטובר, לא נכון לראות רק בהקשר המקומי; יש להבינה כחלק מתגובה גלובלית לאי־היציבות העולמית. האיומים על הדמוקרטיה הישראלית והתגובות להם, והחמרת האיומים הביטחוניים, הם חלק אינהרנטי ובלתי נפרד מתהליך גלובלי. המאמר משרטט קווי מתאר גלובליים לאורך כמה פרמטרים התלויים זה בזה והמסבירים במידה רבה את אי־הסדר העולמי: שינויים באופיו של הקפיטליזם, מערכות היחסים בין מקורות אנרגיה, תיעוש, מדיניות סביבתית ופוליטיקה, עליית הפופוליזם וירידת קרנו של הליברליזם, מרחבים גיאופוליטיים חדשים ודפוסים חדשים של תקשורת ומדיה.
מילות מפתח: ישראל, דמוקרטיה, מהפכה משטרית, גלובליזציה, פופוליזם, אי־סדר עולמי
ביקורות ספרים
על: Castoffs of Capital: Work and Love among Garment Workers in Bangladesh \ Lamia Karim
על: יורים ולא בוכים: המיליטריזציה החדשה של ישראל בשנות האלפיים / יגיל לוי
על: האופטימיסט: ביוגרפיה של תופיק זיאד / תמיר שורק
על: ציונות מבטן ומלידה – הילודה ביישוב ובמדינת ישראל בראשיתה: מניעתה ועידודה, 1918–1960 / לילך רוזנברג־פרידמן
על: The State of Desire: Religion and Reproductive Politics in the Promised Land \ Lea Taragin-Zeller
על: זה לא קולנוע, זה מפגש חברתי: קהילתיות וגבולות חברתיים בתרבות הפנאי החרדית / מתן אהרוני
על: אנתרופוקן: עידן האדם / חגי בועז ועפרי אילני (עורכים)