מפגשים סביב ספרים

​

על: עזה: מקום ודימוי במרחב הישראלי / עמרי בן יהודה ודותן הלוי

עזה, קריאה לאחור | מאת יהודה שנהב־שהרבני, נמרוד בן זאב וראיף זריק

​

​

מסות ומאמרים​

​

רצח ואחריות מוסרית: לחשוב עם סארטר ונגדו על תגובות לפוגרום שבעה באוקטובר

צ׳אד אלן גולדברג

כשקיבלתי על עצמי ללמד קורס חדש על ההיסטוריה של האנטישמיות בסמסטר הסתיו של שנת 2023 באוניברסיטה הציבורית הגדולה במערב התיכון שבה אני מלמד, הרגשתי שהגיע הזמן לקורס כזה. ידעתי שהאנטישמיות התגברה מאז תחילת המאה ה־ 21, ושהיא שוברת שיאים במהלך הסכסוך האלים בין ישראל לפלסטינים והמלחמות במזרח התיכון. אך לא תיארתי לעצמי עד כמה יהפוך הקורס לרלוונטי כחודש לאחר תחילת הסמסטר החדש... להמשך קריאה לחצו כאן.

​

בעד שמאל דמוקרטי ואינטרנציונליסטי במהותו: למען התחדשות וטרנספורמציה של השמאל

בן גידלי, דניאל מאנג ודניאל רנדל

זה שבועות רבים אנו צופים בחרדה במספר האזרחים המתים בעזה, ההולך וגדל מדי יום. אנו מזועזעים וזועמים על העונש הקולקטיבי שצה״ל משית על העזתים, על האלימות הגוברת של המתנחלים בגדה המערבית ועל דיכוי אזרחיה הפלסטינים של ישראל בידי המדינה ובידי אספסוף הימין. בארצות הברית, באירופה, בהודו ובמקומות אחרים, פוליטיקאים רבים מהזרם המרכזי ורוב אמצעי התקשורת עוסקים בדמוניזציה של האקטיביזם הפלסטיני, ובמדינות אחדות הוא אף מוגדר כפשע. חלק ניכר מהדיווחים על ישראל/פלסטין במערב רווי בגזענות מוטת תרבות, המגדירה לא אחת את הישראלים כמודרניים, מערביים, מתורבתים, כאלה שהסבל שלהם הוא איכשהו אמיתי וחשוב יותר מזה של הפלסטינים. דה־הומניזציה גזענית של מוסלמים וערבים תורמת לסבלם של הפלסטינים... להמשך קריאה לחצו כאן.

​

לרקוד על שני שדות בעת ובעונה אחת, או: מדוע התיאוריה הביקורתית "מנוצלת לרעה"

אורי שורץ

תקציר. בחודשים שאחרי שבעה באוקטובר נשמעו בישראל האשמות בדבר "ניצולה לרעה" של התיאוריה הביקורתית. טענתי היא כי אין זה מקרה: התיאוריה הביקורתית מועדת מטבעה להיתפס כמנוצלת לרעה, בשל המיקום המבני של הפרויקט הביקורתי. פרויקט זה מבקש לפעול בשני שדות במקביל: לייצר ידע בשדות אקדמיים כדי לחולל תמורה בשדה הפוליטי. זהו מהלך לולייני ומסוכן, שכן כאשר ידע עובר בין שדות, משתנים בהכרח משמעותו ושימושיו. לעיתים ידע ביקורתי מושאל לפרויקטים שאינם חולקים את האופק המוסרי ההומניסטי של התיאוריה הביקורתית. במקרים אחרים, התנועה לשדה הפוליטי מביאה למורליזציה של הסוציולוגיה ולאימוצה של "לוגיקת המשפט", ההופכת את המציאות ממושא־הסבר למושא־שיפוט. כדי להתמודד עם סיכונים אלו ולהגן על הפרויקט הביקורתי, על המחקר הביקורתי להפריד בין הסבר אנליטי ובין שיפוט נורמטיבי (אך לא בין האנליטי לפוליטי; להפך: מהלך זה נועד דווקא לשימור הרלוונטיות הפוליטית של הידע הסוציולוגי), להגן על האוטונומיה של השדה האקדמי, ולפתח רפלקסיביות ביחס לפרפורמטיביות של הידע ואחריות ביחס לאופני הניכוס האפשריים שלו.

מילות מפתח: ביקורת סוציולוגית, תיאוריה ביקורתית, שדות

​

​

מימוש עצמי כציווי דתי ביזמות העסקית של נשים חרדיות

ניצה ברקוביץ ולירון מייזלס־בהרב

תקציר. במאמר זה נטען שיזמות עסקית מייצרת עבור נשים חרדיות מרחב חדש לתפיסות של מימוש עצמי. בהסתמך על תצפיות, ראיונות סיפורי חיים וראיונות קבוצתיים עם יזמיות חרדיות נראה כי תפיסות אלו, הנענות לציווי של ערכי האינדיווידואליזם, אינן כרוכות בהכרח בירידת קרנן של הדתיות, הקהילתיות והקולקטיביזם. להפך, הן מקבלות משמעות של שליחות ושל ציווי דתי, וכך נוצר מה שאנחנו מכנות “עצמי יזמי דתי״. היזמות העסקית יוצרת מרחב שבו נשים חרדיות מנכסות את השפה האינדיווידואליסטית, וזו מכוננת אותן כסוכנות אוטונומיות המאתגרות מבני כוח ומשטרי הצדקה קיימים ובה בעת מתחזקות אותם. מחד גיסא מופיעים ניצנים של שיח שהן אמנם אינן מכנות “שיח פמיניסטי״, אך הוא עוסק במימוש העצמי שלהן כנשים; מאידך גיסא, באופן פרדוקסלי, בשם האינדיווידואליזם הן ממשיכות לתחזק “בית של תורה״ ואת “חברת הלומדים״ הגברית. כך, יזמיות חרדיות מכוננות עצמן כשחקניות המייצרות זירת פעולה שקושרת יחד את זהותן כנשים ואת זהותן כחרדיות, ומחברת אותן לאמונה ולחברה החרדית בכלל, על הרוחות החדשות הנושבות בה.

מילות מפתח: נשים חרדיות, יזמות עסקית, מימוש עצמי, דתיות, עצמי יזמי חרדי

​

​​

“אז במה אני חרדית?״: זהות וסוכנות של נשות קריירה חרדיות בין עבודה, דתיות וקהילה 

מיכל פרנקל

תקציר. השתלבותן של נשים חרדיות בעולם העבודה נעשתה לרוב במסגרת משטר של “שילוב בהפרדה“, כך שגם עבודה בסביבה מעורבת סיפקה להן מערך תמיכה חברתי בעולם העבודה. מאמר זה עוסק בנשות קריירה חרדיות שעבודתן מחריגה אותן מן הקבוצה, נשים המפתחות דפוסי חשיבה שמאתגרים את הסמכות הרבנית ואורחות חיים שמבודדים אותן מסביבתן החברתית. המאמר בוחן את הדיאלקטיקה של נפרדות והזדהות במצבים אלו ומתאר כיצד נשות קריירה חרדיות פורצות דרך נשענות על כישורים ומשאבים שצברו בעולם העבודה כדי ליצור דפוסי סוכנות ולעשות עבודת זהות המאפשרת להן להמשיך להיות חלק מן החברה החרדית ולשנות אותה מבפנים. זוהו ארבע אסטרטגיות סוכנות מרכזיות המאפשרות לנשים לפעול לשינוי מבפנים: הנכחת הבחירה החופשית בזהות החרדית, חזרה אל הטקסט, אקטיביזם קהילתי וייצוא העבודה הביתה.

מילות מפתח: דת, מגדר, עבודה, חרדיות, עבודת זהות, סוכנות

​​

להגמיש גבולות, לנצל הזדמנויות: נשים דרוזיות אדוקות בעלות קריירה בהייטק

אבתסאם ברכאת

תקציר. מאמר זה בוחן את יוזמת עמותת לוטוס לפיתוח מרחב עבודה מקצועי ואיכותי עבור נשים דרוזיות אדוקות בכפרים הדרוזיים. מתצפיות, קבוצת שיח וראיונות מובנים למחצה עם נשים העובדות בחברות הייטק, עם נציג ההנהגה הדתית הדרוזית ועם נציגי החברות השותפות למיזם עולה כי יוזמת העמותה יצרה מרחב עבודה איכותי המאפשר לנשים להשתלב בשוק העבודה תוך שמירה על זהותן הדתית. מרחב זה מזמן לנשים דפוס עבודה שבו הן לומדות בקבוצות ותומכות זו בזו כדי להצליח בעבודתן כמתכנתות, עבודה שנחשבת אינדיווידואלית ותחרותית. הקמתו של מיזם לוטוס התאפשרה הודות למשא ומתן שניהלה מנכ“לית העמותה עם ארבעה מעגלים — החברה האזרחית, חברות הייטק, ההנהגה הדתית הדרוזית והנשים המועסקות במיזם. מן המחקר עולה שהתאמת מרחב העבודה לצורכיהן של נשים דרוזיות אדוקות — הפרדה מגדרית ובידול גיאוגרפי — אמנם מאפשרת את השתלבותן בשוק העבודה, אך מציבה תקרת זכוכית המגבילה את התקדמותן.

מילות מפתח: נשים אדוקות, מרחב עבודה לנשים, הייטק, משא ומתן, ציווי דתי

​

​​​​

הפרנסה היא האחריות של בעלי: אלקוואמה (القوامة) והאדפטציה של תסריט החוזה המגדרי בקרב נשים מוסלמיות קרייריסטיות

עמליה סער, ערין הווארי, נור פלאח

תקציר: המאמר עוסק בתפיסת העבודה בשכר בקרב נשים מוסלמיות דתיות בישראל, ומתמקד בשימוש שלהן במושג הקוראני אלקוואמה, מושג פטריארכלי לכאורה המכפיף נשים לבעליהן, אך נשים מאמינות רבות מבכרות לראות בו עיקרון של חמלה ולא של אי־שוויון. לתפיסתן, עקרון אלקוואמה מאפשר לנשים לעבוד בשכר מחוץ לבית אם הן רוצות בכך, אך פוטר אותן מאחריות לפרנסת המשפחה, וזו מוטלת בלעדית על בני זוגן. בהתבסס על 36 ראיונות מובנים למחצה, אנו מנתחות את המהלך הפרשני שנשים עושות כחלק מהמאמץ המתמשך שלהן לממש את עצמן כנשים מודרניות דתיות מול דיכוי רב־ממדי, ומוצאות שהמהלך מגלם אמביוולנטיות: הן מבקשות להשתלב בזירה הציבורית, לייצר זהות מקצועית, להשתכר באופן עצמאי ולקדם צדק מגדרי, בלי לוותר על ההגנה המגדרית המסורתית מול שוק עבודה תחרותי, גזעני ומפלה, שמלכתחילה פוגעים בסיכויי ההצלחה שלהן. תרומת המאמר היא בחשיפת גרסה דתית־תרבותית ספציפית של תסריט “החוזה המגדרי“ המוכר בחברות רבות, והתחקות אחר הסוכנות של הנשים שמעניקות לו תרגום תרבותי ודתי.

מילות מפתח: נשים בשוק העבודה, נשים מוסלמיות, החוזה המגדרי, סוכנות​​

​​​